<h1>ראבי"ה סימן תתקצ"ג</h1>
<h2>דף ה:</h2>
תני בפ"ב דתוספתא דכתובות (ה"א) העדים שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה נתין או ממזר עד שלא נחקרה עדותן ואמרו (מכירין) [מבודין] אנחנו נאמנין משנחקרה עדותן ואמרו (מכירין) [מבודין] אנחנו אין נאמנין זה הכלל עדים שהעידו לטמא ולטהר לרחק לקרב ולאסור ולהתיר לפטור ולחוב עד שלא נחקרה עדותן אמרו (מכירין) [מבודין] אנו הרי אלו נאמנין משנחקרה עדותן אמרו (סבורין) [מבודין] אנו אין נאמנין. ונ"ל דהתם מיירי בעדות שאין נשמע פשוט מדבריהן ויש להכריע דבריהן לשני צדדין. כההיא דחזקת הבתים (ב"ב ל"א ע"א) דסמיכנא (עלי) [עלה] כדאבהתיי דטוען וחוזר וטוען. הילכך עד שלא נחקרה עדותן על השורש יכולין לחזור ממה שהיה משמע לנו מדבריהם אפילו לאחר תוך כדי דיבור. וסבורין דנקט היינו לפי הנשמע לנו בתחילה אבל מכל מקום מתרץ דיבורי'. וחקירה נמי דנקט לאו דווקא, דדיני ממונות אינן בדרישה וחקירה, אלא חקירת דברים לדעת כיצד העדתם. אי נמי יש לפרש (שמברין) [שמבדין] לגמרי את דבריהם. וה"פ עד שלא נגמר חקירת העדות (בהכי) [כההיא ד]פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ב ע"ב וש"נ) רבי שמעון בן אלעזר מסיעין את העדים ממקום למקום וכו' ויש לך עדים להכחישם [וכו'] מדבריהם [נזדכה] פלוני שכל זה נמי שייך בדיני ממונות, יכול לחזור תוך כדי דיבור כל זמן שעסוקין בעניין חקירת העדות. (משנכמ') [משנגמרה] חקירת העדות דהיינו לאחר כדי דיבור אינם יכולין (לכרות) [לבדות] דבריהם (הראשון) [הראשונים] ואפילו נותנין טעם לדבר למה העידו כן בתחילה. כדאמרינן בפרק נגמר הדין (מ"ד סע"ב) (הילכ') [הלכה] אם אינו יודע להורות, כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הדרי בהו מאי הוי ומשני לא צריכא אע"ג דיהבי טעמא למלתייהו כההיא מעשה דבעי מכסא. והני מילי דלא מצי הדרי היינו היכא דיהבו טעמא למילתייהו לפגם שאומרים מחמת שנאה, אמרינן לא נחשדו ישראל על כך ולא מצי לשווייה נפשייהו רשעים, כדאמרינן נמי בכתובות פ"ב (י"ח ע"ב) העדים שאמרו וכו' עד אבל אנוסים היינו מחמת ממון אין נאמנין וכו' עד לפי שאין אדם משים עצמו רשע ואין יכולין לחזור ממה שכתוב בשטר ונשמע פשוט מלשון השטר. ואמרינן התם (שם) עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד. ובירושלמי (פ"ב ה"ג) מייתי הך על הא דעדים החתומים על השטר. והכל דרך אחת. אבל יש דבר שיכולין לחזור דתלינן שמא לא הבינו יפה מה חקרו מהן ואפי' (מברין) [מבדין] לאחר כדי דיבור כדאמרינן בפרק אלו מציאות הלכה [אמר] את האבדה [כ"ח ע"ב], כי הא דאבוה דרב פפא (איתבר) [אירכס] ליה חביתא אתא לקמיה דרבא בר רב הונא א"ל זיל אייתי ראייה דלאו רמאי את אזל אייתי סהדי א"ל ידעיתו ביה דרמאי הוא א"ל אין אמר להו אנא רמאה אנא אמרו ליה אנן לאו רמאי את קאמרינן אמר רבה מסתברא לא מייתי אינש חובתא לנפשיה. ועל כורחיך לאחר תוך כדי דיבור הוא שאם לא כן פשיטא שיכול[ין] לחזור בהם כדאמרינן בפרק שבועת העדות (ל"ב ע"ב) לא צריכא כגון שכפרו שניהם וח(ו)זר אחד מהן והודה תוך כדי דיבור והא קמ"ל דתוך כדי דיבור כדיבור דמי. ובפרק אלו נערות (כתובות ל"ג ע"א) אמרינן גבי עדים זוממין משום דלאו בני התראה נינהו וכו' עד נתרי להו לבסוף מה דהוה הוה ופריך ונתרי בהו תוך כדי דיבור, אלמא דמצו לחזור בהן. ובפרק יש נוחלין (קכ"ט סע"ב ועי' תוס') גרסינן והילכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ מע"ז ומגדף ולא (משאר) [משייר] עדות. ואפסק הלכה לא שייך למימר אין למדין מן הכללות וכו'. ובפרק קמא דמכות (ו' ע"א) גרסינן אמר רבה שהעידו כולן בתוך כדי דיבור ומסקנ' כל אחד ואחד בתוך כדי דיבור של חבירו. ויש הרבה בתלמוד תוך כדי דיבור שאינן שנויין בעניין עדות ואותם לא הוצרכנו להביאם. בפ"ק דמכות (ה' ע"ב) ההיא איתתא דאייתי סהדי ואישתקור ומסקנא אם הוחזק כל ישראל מי הוחזקו. והכי הילכתא. ואי קשיא הא אמרינן פרק אלו נערות (ל"ו ע"ב) אמר רב פפא האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה ומסקנא כגון דאתו בי תרי ואמרי לדידהו אמר להו זייפו לי וכו' עד אם הוחזקו כל ישראל מי הוחזקו וליכא מאן דפליג, ובגמרא דמכות פליג(י) ריש לקיש. ונ"ל דיותר בדבר קל מעידין על פה שקר ממה שחותמין שקר כדאמרינן בסוף פרק התקבל (גיטין ס"ז ע"א) חיישינן שמא תשכור עדים ופריך והתניא עדים החתומין וכו' עד מעשה לא עבדו דיבורא אמרי. אי נמי התם במכות הוחזקה ג' פעמים. אבי העזרי.
